מתוך דו"ח שהוציאה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 29/10/07.
סעיפי החוק לאישור הפסקת היריון
הפסקות ההיריון בישראל מאושרות בהתאם לאחד מסעיפי החוק הבאים:
א. האישה היא למטה מגיל הנישואין המינימלי (17), או מלאו לה 40 שנה.
ב. ההיריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי, או מגילוי עריות או שלא מנישואין.
ג. הילד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי.
ד. המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי.
– בשנת 2005 נרשמו 19,090 פניות של נשים לוועדות להפסקת היריון. שיעור הפניות הוא 11.3 ל-1000 נשים בגיל הפריון (15-49).
– שיעורי הפניות של הנוצריות שאינן ערביות (26.6) ושל נשים ללא סיווג דת (22.1) הם הגבוהים ביותר. שעורי הפניות של הנשים המוסלמיות (5.7) ושל הנשים הדרוזיות (6.4) הם הנמוכים ביותר. שיעור הפניות של הנשים היהודיות (11.6) ושל הנוצריות הערביות (11.3) נמצאים ברמת ביניים.
– בסך כל האוכלוסייה, השיעורים נמצאים במגמת ירידה, מ-13.0 פניות לכל אלף נשים בגילי הפריון לפני עשור, ל- 11.3 ב-2005, הירידה בשיעורי הפניות נצפתה בקרב נשים יהודיות בלבד.
– יותר ממחצית מהפניות הן של נשים מתחת לגיל 30. חלקן של הנערות עד גיל 19 מבין כל הפונות עלה מ-13.5% באמצע שנות ה-90 ל-14.2% ב-2005.
– בעשור האחרון עלה חלקן של הנשים הרווקות מכלל הפונות לוועדות (מ-37% ב-1995 ל-43% ב-2005) וירד חלקן של הנשואות (מ-47% ל-43% בהתאמה).
– בשנת 2005, רובן המכריע (89.3%) של הפניות להפסקות היריון נעשו בשליש הראשון של ההיריון (עד שבוע 12), 9% בשליש השני (שבועות 13-23), ו-1.2% בשליש האחרון (משבוע 24 ואילך).
– כ-66% מהפניות לוועדות להפסקת היריון בשנת 2005 היו של נשים שלא עברו הפסקת הריון בעבר. כ-21% מהפניות היו של נשים שעברו הפסקת הריון אחת. כ-11% מהפניות היו של נשים שעברו שתי הפסקות הריון או יותר. התפלגות זו כמעט ולא משתנה לאורך השנים, ודומה להתפלגות בשנות ה-90.
– סעיף החוק השכיח ביותר לאישור ביצוע הפסקת היריון הוא "היריון מחוץ למסגרת הנישואין" (סעיף ב'). בעשור האחרון גדל במעט חלקו של סעיף זה והגיע בשנת 2005 ל-54% מהאישורים, לעומת 48% בשנת 1995. סעיף חוק שכיח נוסף הוא "סיכון לבריאות האישה" (סעיף ד'), כ- 16% אושרו בשנת 2005 על פי הסעיף סיכון למום גופני או נפשי בעובר (סעיף ג'), כ-10% מהאישורים ניתנים על פי הסעיף "גיל האישה" (סעיף א').
– בשנת 2005 אושרו 3,062 פניות של נשים לוועדות להפסקת היריון על רקע של סיכון למום בעובר (סעיף ג' לעיל). רק ב-776 מקרים (26%) הסיבה לאישור היתה מומים בעובר או מצבים פרה-נטאליים (באם או בעובר), היכולים להעיד על מום בעובר, ואובחנו בוודאות או בסבירות גבוהה. ב-31% מהמקרים בסעיף זה הסיבה הייתה לקיחת תרופות בזמן ההיריון. ב-35.9% מהמקרים, אין פירוט של הסיבה המדויקת.
