מחקר חדש באוניברסיטת חיפה מצא שעם השנים גדל הפער בין ילדים מהעדה האתיופית לשאר התלמידים בכיתה בעיקר בשני תהליכים חשובים ללמידה- הבנת הנקרא ואוצר מילים.
במחקר שנערך בחוג ללקויות למידה על ידי ד"ר מיכל שני עבור המדען הראשי במשרד החינוך, נבדקו 326 תלמידים מהכיתות א'-ו' מכמה בתי ספר, כשמחציתם מהעדה האתיופית. תחילה שורטט הפרופיל הביתי של תלמידים אלה- הם כמעט ולא חשופים לעברית בבית ורק שליש מהוריהם ידעו קרוא וכתוב בעברית. נמצא שרוב הילדים לא ידעו לקרוא או לכתוב בשפת האם שלהם – אמהרית.
מנתוני המחקר עולה כי קיימים שני דפוסים עיקריים של פערים בין ילדי העדה האתיופית ליתר התלמידים: האחד, של שימור פערים קיימים או העמקתם והשני, התקרבות או מחיקה מוחלטת של הפער. לדבריה של ד"ר שני, העובדה שיש סגירה או מחיקה של פערים היא חיובית, אך היא מתקיימת דווקא בתהליכים הנחשבים בסיסיים בהקניית שפה כמו פענוח מילים וכתיב נכון או דיוק בקריאה.
לעומת זאת, הפער נותר בעינו -ואף מתרחב -בתהליכים הנחשבים עמוקים וחשובים יותר כמו היכולת לשלוף שם שמתאים לעצם מסוים ובעיקר, הבנת הנקרא ואוצר מילים. תהליכים אלה אינם חשובים רק לשם הקניית השפה אלא גם משפיעים בסופו של דבר על ההישגים בלימודים. עוד הוסיפה החוקרת כי במידה ותהליכים אלה של העמקת פערים אינם נעצרים בזמן במסגרת תוכנית התערבות מוכוונת, מגיעים תלמידים אלה לתיכון ושם הפערים הופכים לבלתי ניתנים לסגירה.
