מדובר בטיפול מיוחד שקיבל את אישור משרד הבריאות, אך טרם נמצאו לו מקורות מימון.
רוב התינוקות, שנולדו קטנים ישלימו בשנתיים הראשונות לחייהם את הפער בגדילה. אך ישנו אחוז קטן של ילדים שלא ישלימו פערים אלה. בסיום תהליך הגדילה קומתם הסופית תהיה נמוכה יחסית לכלל האוכלוסייה ולבני גילם. הגברים יגיעו עד לגובה 1.60 והנשים יגיעו לכל היותר לגובה של 1.50. מחקרים הוכיחו גם כי ילדים נמוכי קומה עלולים לסבול מבעיות רגשיות וחברתיות. דימוי עצמי נמוך, אי מקובלות חברתית והישגים דלים.
כיום, הורמון הגדילה כלול בסל התרופות וניתן בארבעה מקרים: ילדים עם חסר בהורמון גדילה, תסמונת טרנר, ילדים עם אי ספיקת כליות כרונית ו- Prader-Willi.
ילדים שנולדו קטנים ביחס למשך ההריון (בעגה המקצועית SGA-Small For Gestational Age) אינם נמנים עם אחת מארבעת הקבוצות הללו לא מקבלים את הטיפול שהם זקוקים לו.
לאותם ילדים לא ניתן ההורמון למרות שמחקרים הוכיחו כי מתן ההורמון ישפר את גובהם הסופי.
על פי נתוני משרד הבריאות, ב 2004 ,3% מהתינוקות, נולדו במשקל נמוך מ-2.5 ק"ג ובגובה של פחות מ- 47 ס"מ. 10% מהם לא ישלימו את פער הגדילה כאשר כ-100 ילדים מתוכם לא ישלימו את הפער ויזדקקו להורמון גדילה. באופן רגיל ילד גדל במספר סנטימטרים קבוע מדי שנה, ילדים גבוהים גדלים בממוצע בשישה ס"מ בשנה, וילדים נמוכים גדלים בממוצע בארבעה ס"מ בשנה. בנים מגיעים לשיא גובהם בגיל 18, ובנות בגיל 16.
בישראל אושר טיפול בהורמון גדילה לאינדיקצית SGA (נמוך לגיל ההריון) החל משנת 2004.
כבר בשנה שעברה שלח ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד מכתב לשר הבריאות לקראת דיוני הסל לשנת 2005 אך ועדת הסל לא מצאה לנכון להרחיב את ההתוויות ולחסוך מהילדים נזקים פיסיים, חברתיים ונפשיים ומההורים הוצאות גדולת מכפי שהן יכולים: "על פי הערכת מומחים מדובר על עשרות ילדים בשנה, שניתן וצריך לסייע להם בהצלחה ובהשקעה לא גדולה יחסית.
הנטל הכספי שייפול על מערכת הבריאות בבגרותם של הילדים יהיה גדול יותר מההשקעה שיכול משרד הבריאות להשקיע כיום במניעת הבעיה".
