מאת עו"ד טל נבו*
פס"ד חשוב וחדשני ניתן בימים האחרונים ע"י נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת גילאור. בית המשפט קבע כי המדינה תשלם פיצויים בסך 750,000 ש"ח על כך שהתרשלה בדחיית בקשתה של אם להפסקת ההיריון, שבסופו נולד ילד, היום בן 13, אשר נולד עם רגליים קצרות וקומתו נמוכה באופן יוצא דופן. מדינת ישראל הייתה הנתבעת בשל היותה מעסיקתם של פרופ' שניידר, שביצע את מעקב ההריון של אם התובע, ושל רופאי הוועדה להפסקת היריון שפועלת בבית החולים אסף הרופא בצריפין אשר נטען להתרשלותם.
המעקב אחר ההיריון נשוא התביעה התנהל כאמור במרפאת פרופ' שניידר, רופא במחלקת נשים ויולדות בבית החולים אסף הרופא, באופן פרטי. ביום 14/10/93בשבוע 21.5 להיריון, במסגרת בדיקת אולטרסאונד לסקירת מערכות שבוצעה, נצפה קיצור משמעותי באורך העצמות הארוכות של הגפיים ביחס לשאר האיברים, לא זוהה ליקוי במבנה או במרקם העצם. הומלץ על ביצוע אקו לב עובר והוצע לשקול בירור כרומוזומלי.
האשה ניגשה לייעוץ גנטי וכן נערכה בדיקת אולטרא סאונד על ידי פרופ' וינראוב בבית החולים. פרופ' וינראוב הפנה את אם התובע לוועדה להפסקת הריונות. במזכר שהעביר לוועדה כתב: "הנ"ל בהיריון שני. לפי וסת אחרונה גיל ההיריון מתאים ל- ½ 24 ש'- כך גם לפי אולטרא סאונד- למעט אורך גפיים, אשר איננו מתאים לגיל. מדובר ב- short limb dysplasia עם פיגור ממשי באורך הגפיים של 3 שבועות. מדובר בגמדות. הנני ממליץ על הפסקת היריון. מבקש לאשר".
האשה הגישה את הבקשה לאישור הפסקת היריון לוועדה להפסקת הריונות שפעלה בבית החולים. הועדה אישרה את הבקשה, ובהערותיה ציינה שהבקשה מועברת לוועדה עליונה. בהמשך חתם ד"ר ורון, מנהל בית החולים, על הבקשה, וזו עברה לידי פרופ' כספי, מנהל מחלקת נשים ויולדות בבית החולים, אשר החליט לדחות את הבקשה. בהחלטתו קבע: "בדיון מחלתי מתברר שפרט למידות קטנות של הגפיים לא נמצאה פתולוגיה נוספת (לאכונדרופלזיה וכו').לאור זאת והיות ההיריון בשבוע ה- 25 כל הפסקת היריון תתכן בלידת ילוד חי ולכן לא נראה לי שיש מקום להפסקת היריון. מה גם שבעבר נוכחנו בטעויות רבות בפענוח משמעותם של גפיים קצרות באולטרסאונד".
לטענת האשה, דחיית בקשתה להפסקת היריון ע"י פרופ' כספי, למרות שהבקשה אושרה על ידי הועדה הראשונה, מהווה הפרת חובה חקוקה והפרת חובת הזהירות שעובדי בית החולים חבים כלפיה. כמו כן היא טענה להתרשלותו של פרופ' שניידר, הרופא המטפל, משום שלא פעל בזריזות מספקת כך שעניינה יטופל לפני כניסתה לשבוע ה- 24 להיריון, שאז גיל ההיריון הצריך כינוסה של וועדת על להפסקת ההיריון, הואיל והעובר הינו "בר חיות", על כן נדרשת המתתו האקטיבית קודם ליילודו. האופי השונה של ההליך, כמו גם האינטרס של העובר שיכול כבר להתממש, משפיעים על מאזן השיקולים.
בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתם של האישה ובנה לקבלת פיצוי ממדינת ישראל. נשיאת בית המשפט, השופטת גילאור, קבעה כי אכן התנהלותה של וועדת העל הייתה בלתי סבירה גם ביחסה כלפי ההורים, שכן לא ניתנה להורי התובע ההזדמנות לשטוח באזני וועדת העל את טיעוניהם לתמוך בבקשתם להפסקת ההיריון.
בית המשפט קבע כי החלטה כל כך גורלית, שיש בה כדי לשנות את חייהם של הורים מקצה לקצה, חייבת להתקבל לאחר שדעתם שלהם נשמעה. הם אלה שיגדלו את הילד. הם שיתמודדו עם הבעיות הכרוכות בגידולו של ילד חריג"
בהערכת הנזק שנגרם לתובע נלקח בחשבון, כי גובהו הצפוי יהיה בסביבות 150 ס"מ, ושקומתו תהייה נמוכה בצורה חריגה מחד, ומאידך העובדה שהוא ילד פעיל ומתפקד ככל בני גילו. השופטת גילאור קבעה כי למחלתו של התובע השפעה ברת פיצוי על חייו. התובע ביקש לפצותו בגין הכאב והסבל שקומתו הנמוכה מסבה לו. לטענתו עגמת הנפש ותסכולו קשים, "ויהא עליו להתמודד מדי יום עם המבטים ועם התגובות של בני האדם לצורתו המיוחדת". טענה זו בעייתית לדעת השופטת מבחינה מושגית: "אם אדם נמוך זכאי לפיצוי בגין מראהו, מדוע לא נפצה גם אנשים מכוערים? בגין שיקולים של מדיניות משפטית, ובעיקר בגין החשש ממדרון חלקלק אקבע את הפיצוי באופן גלובאלי, מבלי להידרש לראשי הנזק השונים, בסך של 750,000 ₪".
