מספר הצעות חוק שאושרו בטרומית

 

מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות מין במשפחה), התשע"ד-2014 של חברי הכנסת עדי קול ויריב לוין.

 

מוצע לתקן את חוק העונשין, התשל"ז-1977 ולאסור קיום יחסי מין בין בני משפחה מעל גיל 21 תוך ניצול יחסי מרות או תלות. האיסור לא יחול על גיס וגיסה או אח ואחות חורגים. 

 

בדברי ההסבר להצעה נכתב: "מערכת יחסים בין בני משפחה הינה מערכת עם פערי כוחות משמעותיים. ההסכמה בין הצדדים לרוב אינה הסכמה מלאה ואמתית. כמו כן האיסור בא למנוע יחסים מורכבים ולא טבעיים בין בני משפחה לאחר האקט המיני."

 

ח"כ קול: נכון להיום החוק אוסר על גילוי עריות רק מתחת לגיל 21 כלומר אב שמקיים יחסי מין עם ביתו בת ה20 הוא עבריין אבל אם היא עברה את גיל 21 הוא אזרח למופת.

 

31 ח"כים תמכו בהצעה ללא מתנגדים והיא תועבר להמשך טיפול לוועדת חוקה 

 

 

 

 

 

מליאת הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון – פיצוי לניזוק מעבירה שהיה קטין בעת שנפגע מהעבירה), התשע"ד-2014 של חבר הכנסת מרדכי יוגב (הבית היהודי) וקבוצת חברות הכנסת.

 

מוצע לתקן את חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 ולקבוע כי פיצוי לקטין שניזוק מעבירה ייקבע לפי גילו של נפגע העבירה בזמן ביצוע העבירה ולא לפי גילו של הקטין בזמן מתן החלטת בית המשפט כפי שקבוע בחוק כיום. 

 

"בדברי ההסבר להצעה נכתב: המחוקק ראה לנגד עיניו את הצורך האמתי בטיפול מהיר בקטינים אלה וסבר כי מצב שבו נקבעו פיצויים לניזוק ואלה מתעכבים מסיבות שונות מבלי שהמדינה לוקחת אחריות עליהם הוא מצב בלתי נסבל. הזנחתם של הקטינים והעדר טיפול בהם על ידי הרשויות עצמן מהווה פגיעה קשה ונוספת על זו שחוו בזמן העבירה שבוצעה בהם. במימון הטיפול הראשוני יש משום צמצום עלויות, אם בשל שיקומם של נפגעי העבירה והחזרתם המהירה למעגל החיים ואם בגין צמצום היקפן של פגיעות מיניות עתידיות, על ידי נפגעי עבירות מין אשר לא טופלו בזמן וחלקם עלולים להפוך בעתיד לעברייני מין בעצמם.

 

אלא שהחוק הקיים אינו נותן מענה מלא לבעיה שביקש לפתור. ההסדר המשפטי הנוכחי אינו מביא בחשבון את הזמן הארוך שבו מתנהל משפט פלילי בישראל, ולעיתים את עצם ההסתרה והבושה האופפת קטינים ומונעת מהם במשך מספר שנים להגיש תלונה ולפתוח את סגור לבם. קטין שהחלטת בית המשפט בעניינו התעכבה עד לבגרותו אינו זכאי כיום לקבל פיצוי ראשוני מהיר שייסע לו בהליך שיקומו. הצעת החוק מבקשת לאפשר גם לקבוצה זו של נפגעי עבירת מין בקטנותם לעשות שימוש במנגנון הקיים כיום וזאת גם לאחר שבגרו וכך לסייע להם במידת מה בהליך שיקומם"

 

ח"כ יוגב בקריאה הטרומית: החוק לא לקח בחשבון שבזמן שהמשפט מתנהל, יכול הנפגע להפוך מקטין לבגיר וכמו כן שלעתים רק כאשר הנפגע מגיע לבגרות הוא מחליט לפתוח את אשר על ליבו.

 

15 ח"כים תמכו בהצעה ללא מתנגדים והיא תועבר לוועדת חוקה להמשך טיפול

 

 

 

 

מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – הסכמה מדעת של קטינה בהריון), התשע"ד-2014 –של חברות הכנסת עדי קול וגילה גמליאל.

 

מוצע לקבוע כי הסמכה שנתנה קטינה לעניין טיפול רפואי או בדיקות רפואיות הנדרשות לשם מעקב אחר ההיריון או טיפול רפואי הנדרש לשם תקינות ההיריון והתפתחות בריאות העובר, תחשב להסכמה מדעת.

 

בדברי ההסבר להצעה נכתב: "בחוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996, נקבעה חובת הסכמה מדעת על נתינת טיפול רפואי. תהליך ההריון מלווה בבדיקות לא מעטות, שדורשות את אישור האפוטרופוס של הקטינה. 

 

הצעת חוק זו נועדה להקל על הקטינה בביצוע הבדיקות הנדרשות לשם מעקב אחר בריאותו והתפתחותו התקינה של העובר וכן לאפשר לקטינה לקבל עצמאות על תהליך ההריון."

 

16 ח"כים תמכו בהצעה ללא מתנגדים והיא תועבר לוועדת העבודה הרווחה והבריאות להמשך טיפול

 

 

 

 

מליאת הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל מחלה קשה), התשע"ד-2014 של ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה) וקבוצת חברי כנסת

 

מוצע לקבוע כי הזכאות של הורה לזקוף עד 90 ימים בשנה של היעדרות בשל מחלה ממארת של ילדו על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו, תחול גם על מחלת ילד המצריכה טיפול קבוע בדיאליזה. מוצע להסמיך את שר הכלכלה, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות, לקבוע בצו מחלות נוספות עליהן תחול הזכאות האמורה. 

 

חוק דמי מחלה התשנ"ג 1993 מעניק להורה לילד החולה במחלה ממארת 90 ימי היעדרות מעבודתו, בהתחשב בכך שישנו צורך מוגבר בשהיית ההורה לצד ילדו שנמצא במצב קשה.

 

בדברי ההסבר להצעה נכתב: "הורים לילדים החולים במחלה קשה של אי ספיקת כליות סופנית, ( המוגדרת בחוק הבריאות הממלכתי כאחת מחמש "המחלות הקשות"), נדרשים להעדר לעיתים תכופות ממקום עבודתם, עקב כך שילדם נזקק לטיפול מסיבי של דיאליזה 3-4 פעמים בשבוע, טיפול זה הינו טיפול קשה ובשל מורכבותו ואי הנעימות הכרוכה בו הכרחי שאחד מההורים ילווה את הילד בזמן הטיפול, טיפולים אלו הינם מצילי חיים והם חייבים לעבור אותם עד שיעברו השתלת כליה. מוצע שבנוסף לנוסח, "מחלה ממארת" יתווסף או "מחלה המצריכה טיפול קבוע בדיאליזה"  

 

ח"כ מקלב אמר בקריאה הטרומית: מה קורה עם הורים לילד חולה דיאליזה שזו אחת מחמש המחלות הקשות שהוגדרו בחוק, ודורשת טיפול מינימום שלושה ימים בשבוע. איך אפשר להמשיך בשגרה? זה דבר בלתי אפשרי. שלושה ימים בשבוע כפול שנה זה הרבה יותר משמונת הימים שמתיר החוק.

 

15 ח"כים תמכו בהצעה ללא מתנגדים והיא תועבר לוועדת העבודה הרווחה והבריאות להמשך טיפול.