התיעוד של התמונות המשפחתיות בכלל ושל ההתפתחות המטאורית של הילדים עבר כמה גלגולים בעשורים האחרונים. התמונות המשפחתיות של הסבים/ סבתות מצהיבות באלבומים ישנים שאיבדו מזמן את צבעם המקורי (אם בכלל היה כזה מלכתחילה). בשפת האם כתוב מאחורי כל תמונה שם ותאריך הצילום. התמונות שלנו כילדים שמורות (במקרה הטוב) באלבומים מנויילנות וליד כל תמונה מצויין השם, המיקום והתאריך. האנקדוטות על שיבושי מילים שעשינו או אירועים מיוחדים בחיינו הצעירים עוברות בעיקר מפה לאוזן. מתי הלכנו בפעם הראשונה או נגמלנו מהחיתולים? הזיכרון הסלקטיבי של ההורים נכון לפלוס מינוס שנה מהתאריך שהם זוכרים ובמונחים של תינוקות זה משמעותי מאד….
ואצלנו בבית? כשהגדול, בן השש נולד, אחת המתנות הפופולריות ביותר היתה אלבום לידה. בחודש הראשון, עם קורי עכביש בעיניים ומוצץ ביד, עוד עדכנתי בהתלהבות את כל הפרטים. אבל ברגע שזה דרש גם להדפיס תמונות זה כבר נתפס כהתעסקות יתר מבחינתנו והאלבום נותר מיותם. עם הלידה, מיד קנינו מצלמה כבדה ומשוכללת, צילמנו די הרבה והעלנו הכל בצורה מסודרת לפיקאסה. מסודרת? טוב, זה יחסי. העלנו לפי חודשים או אירועים מיוחדים. אבל עדיין היה חסר משהו. זה עדיין לא היה מסודר באופן כרונולוגי ואישי לפי כל ילד (בינתיים נוספה עוד קטנטונת…).
בשנתיים האחרונות, מתוך עייפות ושיגרה ועצלנות סמארטפונית מוכרת, עברנו לצלם בעיקר במצלמת הסמארטפון. והתמונות- נשארו בעיקר שם…במקרה הטוב, עולות מדי פעם לפייסבוק.
tiny mamy, שיתוף פעולה של tiny years ופורטל mamy, הוא מיזם אינטרנטי, שבא לענות על הצורך של התיעוד הממוחשב של הילדים: מתי חייכו בפעם הראשונה, מתי אכלו מוצקים, הצעד הראשון, הלכו לגן,… היתרונות הבולטים ביותר שקפצו לי לעין ישר ממבט ראשון היו שהיומן הינו אישי לכל ילד ובכל רגע נתון אפשר לצפות במצגת חמודה עם כל התמונות והאירועים שהעלנו לאותו יומן (כשיגדלו אוכל להראות לכל אחד את האלבום האישי שלו ולא כשהוא תמיד חלק מהחמולה המשפחתית)
מצגת לדוגמה:
ושאני יכולה ליצור לי אירועים כאוות נפשי ומוחי היצירתי. הפעם הראשונה שכל אחד מילדיי אכל ספגטי לדוגמה היא אירוע מצחיק ושווה תיעוד באופן מיוחד….וגם השיר הראשון עם המקרופון….
יתרונות חשובים נוספים כוללים שליחת תמונה מהסמארטפון ישירות לאתר העלאת תמונות מהפייסבוק בלחיצת כפתור פשוטה (לרבים מאיתנו יותר קל לשלוף את התמונות מהפייסבוק מאשר מהמחשב),
והכי חשוב בעיני, זה ניהול השיתוף. ברשת הפייסבוק למשל, אנחנו חשופים אוספים גם חברים עסקיים או אחרים שמעולם לא באמת פגשנו ואנחנו לא תמיד מעוניינים לחשוף בפניהם את התמונות המשפחתיות. רבים מאיתנו חוששים ובצדק, להעלות תמונות של ילדים מפחד שיגיעו למקומות לא רצויים כמו פדופילים ואחרים. היופי באתר של tiny mamy הוא שאני יכולה לבחור באנשים הקרובים באמת אותם ארצה לשתף: משפחה, חברים קרובים שבאמת יודעים לפרגן ושאני סומכת עליהם שלא יעשו שימוש שלילי בתמונות. אני יכולה להעלות את הילדים באמבטיה הראשונה או רצים עירומים בגינה של הסבתא ללא חשש.
וכמו שאמא שלי תמיד אומרת, מותר להשוויץ בילדים הגאונים, מהממים והכי יפים בעולם (יש אמא וסבתא שלא חושבות ככה על שלהן…?) אבל רק לאנשים מהסביבה הקרובה והאוהבת. היא אמנם לא מאמינה בעין הרע אבל ליתר ביטחון….
את מוזמנת להתנסות באפליקציה בעצמך לחצי כאן
