מאת: לוטי זילברמן
במחקר חשוב שהתפרסם ב-PEDIATRICS, חוקרים מאוניברסיטה וושינגטון בסיאטל מצאו קשר ישיר בין ילדים שנחשפו בגיל שלוש ומטה לטלוויזיה, ולהתפתחות הפרעות קשב בגיל מאוחר יותר.
המחקר שנעשה על 1300 ילדים ובני נוער, בדק את מספר שעות צפייה עד גיל שלוש מול שכיחות בעיות קשב החל מגיל 7. החוקרים טוענים שכל שעה נוספת של צפייה מעלה ב- 10% את ההסתברות להתפתחות הפרעות. לילדים הצופים 8 שעות ביום, הסיכון לסבול מהפרעות קשב גבוה ב- 80% מאשר לילדים שלא צופים בכלל בגילאים אלה.
כיום האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (American Academy of Pediatrics) ממליצה להמנע מ-"זמן מסך" לפני גיל שנתיים, ולא יותר מ 1-2 שעות ביום של צפייה איכותית לילדים גדולים יותר, ולהמנע ממכשור אלקטרוני בחדרים של ילדים צעירים.
מורים בסקר וירטואלי שנעשה לאחרונה מדווחים שבשלושים השנים האחרונות בעיות הקשב הולכות וגדלות, והם מגנים ומקשרים זאת עם הצפייה ההולכת וגוברת. נתונים אלה מתיישבים עם מספר גדול של תוכניות לילדים ומחזקים את המחקר החדש.
מחקר אחר שנעשה בבריטניה ילדים מפתחים קשיי דיבור בשל חשיפת יתר לרעש הטלוויזיה-המפריע לפעוטות להבין את התנהלות המבוגרים מסביבם.
המחקר נעשה על 1000 משפחות עם ילדים ומצא ארבע אחוזים מבני שלוש שנבדקו שעדיין לא פתחו יכולת דיבור.
על פי החוקרת פרופסור גי'ון רוס לרוב ילדים אומרים את המילה הראשונה בגיל בין 10-11 חודשים, לחלקם יכול לקחת יותר זמן, אבל כשמגיעים לגיל שלוש זה כבר מצביע על בעיה, והיא מאשימה הטלוויזיה.
מסקנה: הורים חייבים להשתדל להגביל צפייה בטלוויזיה בכלל, ולמנוע צפייה לפחות עד גיל 2.
